תזונה והרגלי אכילה נכונים

על פי הרפואה הסינית

שמואל הלוי Ph.D  

מומחה לרפואה סינית  

כללי

עפ"י הרפואה הסינית, לגוף האדם שלושה מקורות אנרגיה עיקריים. המקור הראשון הינו מקור אנרגיה מולד, ואילו השניים האחרים הינם מקורות של אנרגיה נרכשת. למקור האנרגיה הראשון, הנקרא בסינית יואן צ'י, חשיבות רבה ביותר. אנרגיה זו מקורה גנטי, ומקום משכנה העיקרי בגוף הינו בכליות. אנרגיה זו אחראית על הקונסטיטוציה הכללית של האדם, על תוחלת חייו ועל מצב בריאותו הכללי. אנרגיית היואן צ'י הינה אנרגיה מתכלה בלבד, ולא ניתן לצבור אותה ולהוסיף עליה – ניתן אך לשמור על מהירות התכלותה.

 שני סוגי האנרגיה האחרים, הנקראים בסינית: גוצ'י ו- צונגצ'י, הינם ממקור חיצוני, ומהווים עקב כך אנרגיה נרכשת. אנרגית הגוצ'י מקורה במזון (כולל שתייה), ואילו אנרגית הצונגצ'י מקורה באוויר אותו אנו נושמים. בתהליך העיכול נוצרת ריאקציה בין שני מקורות האנרגיה הנ"ל, וההיתוך (האסימילציה) של שני סוגי אנרגיה אלה, יוצר את סוג האנרגיה השלישי צ'ן צ'י. אנרגיה זו היא הזורמת במסילות האנרגיה בגוף, והיא זו המזינה את מערכות הגוף השונות, כולל האיברים הפנימיים.

 מאחר, וכפי שהראינו, הקיבה (או עיכול המזונות) מהוה מקור אנרגיה בעל חשיבות בלתי מתפשרת לתפקוד הגוף, תפס נושא התזונה מקום חשוב ביותר ברפואה הסינית משחר התהוותה.

 איזון

 כמו שהדגשנו במאמרים הקודמים, אין עיקרון חשוב יותר בפילוסופיה של הרפואה–הסינית מאשר עיקרון האיזון. האיזון בין גוף לנפש, בין יין ליאנג (שהם המרכיבים המנוגדים והמשלימים של כל תופעה אנרגטית), האיזון בן שאיפת האוויר לנשיפתו, בין האכילה לבין הפרשת הפסולת, ובכל יתר התופעות הפיזיולוגיות – הינו הבסיס האחד והיחיד לבריאות ותפקוד תקינים.

הפרה של איזון זה מתבטאת כמובן מיד במחלה או בתפקוד לקוי של מערכת זו או אחרת.

 על מנת לשמור ככל הניתן על האיזון הגופני והנפשי, יצרה הרפואה-הסינית משך 3,000 שנות קיומה, טכניקות ושיטות שונות. שיטות אלה עוסקות ברפואה מונעת מחד, וברפואה אקטיבית מאידך גיסא.

 הרפואה המונעת, שהיא עיקר ענייננו במאמר זה, עוסקת בראש וראשונה בחינוך הציבור לאורח חיים תקין ונכון, בהבנה מעמיקה של הסיבות למחלות, ובהקניית הרגלים ושיטות שתפקידם לשפר את הבריאות ולשמור על איזון המערכות השונות בגופנו.

אי לכך, עקרון האיזון הוא הדומיננטי ביותר בהקניית הרגלי אכילה נכונים. הרמוניה מלאה בין סוגי וטעמי המזון השונים, בין מזון מוצק לנוזלי ובין זמני אכילה לאי-אכילה, היא ההנחיה החשובה ביותר בתזונה נכונה. הפרזה בנטייה כלשהי, כגון: אכילת אוכל מלוח או מתוק בהגזמה, מזון חלבי או בשרי בלבד, או אפילו צמחוני בלבד, מסכנים את הבריאות וגורמים למחלות.

 מזונות עשירים מאוד מבחינה תזונתית, כמו מוצרי חלב או בשר, עלינו לצרוך בכמות קטנה יחסית, למזונות מתונים יותר מבחינת הרכבם. מזונות בעלי טעם קיצוני במיוחד: חריף, מתוק, מלוח וכד', גם הם אסור שיופיעו באופן קבוע על שולחננו מבלי שנאזנם ע"י טעמים מנוגדים. אוכל חריף במיוחד הנצרך כהרגל במשך תקופות ממושכות, יוצר חום אנרגטי רב בגוף, וסופו שגורם למחלה המתבטאת בפצעים, או בדימומים, או יתר לחץ דם וכו'.

 אוכל מתוק בהפרזה גורם ליצירת ליחה מרובה, להחלשת מערכת העיכול והלבלב, וסופו ליצור בעיות כמו נזלת כרונית, קנדידיאזים, סוכרת וכד'.

בדיוק כך בהקשר לטעמים האחרים כאשר נצרכים בצורה בלתי מאוזנת.

 עפ"י אותו העיקרון אוכל יבש מידי ללא שתייה מספקת, או מזון נוזלי רב (כמו צריכה מוגזמת של פירות), הנצרכים כהרגל במשך תקופות ארוכות, יוצרים אף הם סטייה מאיזון נורמלי – ומחלות בהתאם.

טמפרטורת המזון גם היא בעלת חשיבות עליונה, כאשר מדברים על איזון. צריכה קבועה של מזונות קרים או משקאות קרים, יוצרת תמיד מחלות הקשורות בשינוי הטמפרטורה האנרגטית של הגוף. ברפואה-הסינית מקובל כי נערה הצורכת שתייה ומאכלים קרים בהגזמה עד גיל ההתבגרות, תסבול בעתיד מבעיות פוריות או מחלות אחרות הקשורות בתפקוד הרחם והשחלות.

 הנה כי כן, ראוי נושא האיזון במזון לתשומת לב רבה במיוחד בחינוך לתזונה נכונה ובהקניית הרגלי אכילה נאותים. חשוב במיוחד להקנות הרגלים אלה לילדים משחר נעוריהם, וכן במשך כל שנות התפתחותם, וזאת כדי לעזור להם לבנות מערכת פיזיולוגית בריאה ומאוזנת שתהווה בסיס איתן למשך כל שנות חייהם.

התאמת מצב הבריאות לדיאטה

מעבר לעקרונות הבסיסיים של תזונה נכונה כמו שהתחלנו להסביר במבוא, יש חשיבות רבה להתאמה אישית של הדיאטה לאדם מסוים, עפ"י מצב בריאותו ונטיותיו האישיות.

 "והיו מזונותיך – רפואותיך" אמר הרמב"ם כבר בשנת 1165, והרפואה-הסינית מסכימה עימו ללא סייג. אדם הסובל מליחה מרובה וממחלות כמו אסטמה, נזלת כרונית או הפרשות וגינליות, צריך "לתפור" את הדיאטה שלו בצורה שונה מאנשים אחרים. לאדם כזה אסור יהיה לאכול מוצרי חלב, להמעיט מאד בפירות, להמעיט בדברי מתיקה וכד'. כל אלה יוצרים בגוף ליחה מרובה שרק תחמיר את הבעיה הבריאותית ממנה הוא סובל. לעומת זאת, עליו לאכול יותר מזונות מחממים מבחינה אנרגטית, כמו פלפל אדום חריף או מתוק, מרק בצל, תה ירוק, בטטות מתוקות וכו'.

לעומתו, אדם הסובל ממצבי מחלה הנובעים מיובש רב (כל אלה כמובן מצבים אנרגטיים), כמו עצירות כרונית, מחלות עור מסוימות, ציפורניים שבירות, שיער יבש וכו', רצוי שיצרוך יותר פירות, מעט יותר מוצרי חלב (ממקור טבעי עד כמה שניתן), מעט יותר מלח במזון וכד'. לעומת זאת עליו להימנע מאוכל חריף, מחמם ומיבש מבחינה אנרגטית – בדיוק אותם המזונות המומלצים בדוגמא הקודמת.

 התאמת הדיאטה האישית למצב הבריאותי הספציפי של כל אדם, גם היא באה לענות על עיקרון שמירת האיזון שראינו לעיל. קרי, במצבי חום עלינו לקרר, במצבי קור צריך לחמם, מצבים של יובש צריך להגביר צריכת נוזלים – וכך הלאה.

על כן, בבואנו להמליץ על תזונה נכונה ומאוזנת, לאדם מסוים עלינו לקחת בחשבון את מצב בריאותו ואת נטיותיו האנרגטיות.

מזון צמחוני לעומת מזון בשרי

אדם בריא שאינו סובל ממחלות כלשהן, אינו חייב לצרוך מזון צמחוני בלבד, כטענתם של רופאי טבע שונים. להיפך, הרפואה הסינית ממליצה בפירוש על אכילת מוצרים מן החי, כולל בשר. מוצרים מן החי מכילים אבות מזון רבים, אשר חלקם מופיעים בצורה קלושה בלבד במזונות צמחיים. יחד עם זאת, חובה לשים לב לדגשים הבאים:

 א) מזון מהחי (בשר, ביצים, חלב וכו') הינו עשיר מאוד מבחינה תזונתית ואנרגטית. אכילה מוגזמת ממנו תיצור תמיד מצבי עודף תזונתיים שיתבטאו במחלות. כבר ראינו שמוצרי חלב רבים מיצרים בגוף עודפי ליחה, בשרים רבים יוצרים נטיות למחלות לב, כלי דם ומעיים וכו'. על כן, מומלץ לצרוך מעט מוצרים מהחי – רצוי לא מעבר ל – 20% מסל המזון הכללי.

ב) איכות המזון מהחי במקומותינו הינה גרועה במיוחד. מוצרי החלב והבשר רוויים באנטיביוטיקה ובסטרואידים אותם מקבלים בעלי - החיים בחוות הגידול. פרות רבות מקבלות בארצנו פרש-עופות כמזון עיקרי, עקב מחסור בשדות מרעה טבעיים. פרש-עופות זה מכיל חומצות   חנקתיות וזרחתיות לרוב, שמוצאות את דרכן למערכת- הדם שלנו בסופו של דבר. איכות ירודה זו של מוצרים מן החי גורמת למחלות רבות בין בני האדם, החל מאלרגיות וכלה בסרטן מסוגים שונים. רצוי, על כן, להקפיד ככל הניתן על בחירת המקור למזון מן החי אותו הנכם צורכים. ככל שהמוצרים טבעיים יותר, אורגניים ומגודלי משק-בית, תקטן הסכנה מזיהומים, תרופות ורעלנים המוטמעים במוצרי מזון אלה.

מזון טבעי  

כמו שראינו, האספקט האנרגטי הוא החשוב ברפואה ובפילוסופיה הסינית. אך טבעי הוא כי שימת       הדגש בברירת המזונות תהיה על איכות וכמות האנרגיה אותם מכילים המזונות. בשונה מהרפואה המערבית אין לאנרגיה זו שום קשר לשריפת קלוריות. האנרגיה עליה מדברים הסינים נקראת צ'י, ובפי ההודים: פראנה. אנרגיה זו היא אנרגית- החיים, והיא האנרגיה הזורמת במסילות האנרגיה בגוף, זו שניתן לראותה בצילומים קירליאניים וכו'.

כאשר המזון נמצא בצורתו הטבעית ביותר, הוא מכיל את כמות האנרגיה הגבוהה ביותר. פירות וירקות – סמוך למועד קטיפתם מכילים את כמות האנרגיה הגבוהה ביותר. בשר – סמוך למועד שחיטת בעל- החי, מכיל את האנרגיה הטובה ביותר.

מזונות "תעשייתיים" כמו: שימורים, ממתקים, משקאות מלאכותיים – מזיקים לגוף. סוכר לבן, קמח לבן, חמרי טעם וצבע – הינם משוללי אנרגיה, וע"כ מפריעים לתהליך הפקת האנרגיה המתבצע בגוף. ככל שהמזון טבעי יותר, כאמור, תכולתו האנרגטית מסייעת לתהליך הפקת האנרגיה המתבצע בגוף. מחקרים מודרניים בתזונה הראו באמת, כי ככל שהמזון קרוב יותר למקורו בטבע, כך הוא מכיל יותר אנזימים. אנזימים אלה מסייעים לתהליך פירוק המזון בגוף ולקליטת המרכיבים החיוניים הנמצאים בו.

הרגלי אכילה

אכילה בזמנים קבועים ובכמויות סבירות, גם היא בעלת חשיבות רבה. לתפקוד הקיבה בפרט ומערכת העיכול בכלל, קצב פעילות קבוע ומסודר. הפרעה מתמשכת בקצב זה גורמת להחלשת האנרגיה של מערכת העיכול, וכתוצאה מכך למחלות קיבה שונות.

אי לכך רצוי להימנע מההרגלים הר"מ:

א.     אכילת הארוחות בזמנים בלתי קבועים.

שינוי מתמשך בזמני הארוחות גורם להפרשה בלתי סדירה של מיצי עיכול, פעילות מעיים בלתי סדירה, וכן הפרעה בקליטת האנרגיה מהמזון.

ב.     אכילה בשעות ערב מאוחרות

         אכילה מאוחרת גורמת לעיכול עצל, וכתוצאה מכך להפרעות בחילוף-החומרים, והצטברות של טוקסינים (רעלנים) בדם. בשעות הערב מערכות הגוף עייפות וזקוקות למנוחת הלילה. כאשר מעמיסים ארוחה כבדה בשעות כאלה, גורמים להחלשה של מערכת העיכול, וכתוצאה מכך למחלות.

ג.      כמויות מזון בלתי סבירות

         אכילה בולמוסית של כמויות מזון גדולות לעיתים קרובות, גורמת לעומס רב על מערכת העיכול, להשמנה מרובה ולחילוף חומרים בלתי תקין. גם ההיפך הוא נכון. אכילה מועטה מדי למשך זמן ארוך גורמת למחסור ולתת-תזונה. אכילה של כמויות מזון משתנות בצורה מוגזמת, כגון ארוחות דשנות וכבדות משך תקופה מסוימת, ובתקופה אחרת אכילה של כמויות מזון קטנות מדי, יוצרת גם היא הפרעות בסיסיות בתפקוד מערכת העיכול.       

ד.     נשנוש

         כרסום מתמיד ואכילה "מנשנשת" בין הארוחות, גם היא הרגל מגונה הגורם להתשת מערכת העיכול ולהפרעה בחילוף החומרים.

ה.    מהירות

         אכילה מהירה ובליעת מזון טרם היותו לעוס היטב גורמת לעיכול חלקי של המזון, בעיקר מזון עמילני. כמו כן לעיסה יסודית של המזון גורמת לריכוכו ולהכנתו לעיכול קל יותר בקיבה ובמעיים. על כן, חשוב ללעוס ולבלוע במתינות והיטב, ורצוי שלא למהר ולסיים את הארוחה על חשבון מערכת העיכול.

עייפות

במצב של עייפות רבה הקיבה חלשה מכדי לבצע את מטלת העיכול כהלכה. אכילה במצב זה גורמת להחלשה נוספת של אנרגיית הקיבה, וכתוצאה מכך עיכול גרוע של המזון. במצב של עייפות עדיף לאכול מעט מאוד, ואוכל קל לעיכול. לאחר מנוחה נאותה ניתן להשלים את החסר ולאכול ארוחה מלאה.

צריך להבין כי לצורך פעילות העיכול, הגוף מפנה אנרגיה רבה ממאגרים הקיימים בו. במצב בו הגוף עייף, או חלש, או מותש – אין מספיק אנרגיה פנויה כדי לעכל ארוחה דשנה.

רוגז ועצבנות

מאותה סיבה רצוי להימנע מארוחה במצב של רוגז ועצבנות.

כמאמר קהלת:"...טוב ארוחת ירק ורוב נחת – משור אבוס עם כעס בו…". מצב של רוגז, מתח ועצבנות גורמים ל"קשירת" האנרגיה בגוף, והפרעה בזרימתה החופשית. במצב זה אין הגוף יכול להפנות בחופשיות אנרגיה לצרכי מערכת העיכול. אכילה רבה במצבים של רוגז, תגרום בסופו של דבר לכיב-קיבה, או למצבים כרוניים של חומציות יתר בקיבה.

עבודה

מאותן סיבות שמנינו לעיל אסור לאכול בזמן עבודה. עבודה פיזית ו/או עבודה מנטלית, זו גם זו דורשת את מירב משאבי האנרגיה של הגוף. על כן, רצוי לערוך הפסקת ארוחה מסודרת, וגם לאחר הארוחה לנוח כ - 30 דקות בטרם ממשיכים את העבודה. אכילה זעירה כמו כריך או פרי כלשהו, אינה מהווה כמובן מעמסה יתרה על מערכת העיכול.

גורמי מחלה נוספים

מעבר לסיבות התנהגותיות, שברובן קשורות להרגלי אכילה פסולים, אותן מנינו לעיל, גורסת הרפואה הסינית כי ניתן לחלק את גורמי המחלה לשני סוגים עיקריים:

א – סיבות פנימיות.

ב – סיבות חיצוניות.

סיבות פנימיות

א.     רגשות – מצב רגשי בלתי מאוזן, נתפס ברפואה-הסינית כגורם העיקרי למצבי מחלה באיברים פנימיים. מצבי מתח מתמשכים, או פחד, כעס, אכזבה, צער, התרגשות – כל אלה משפיעים באופן חזק על תפקוד האיברים הפנימיים. לא תמיד ההשפעה הינה ישירות על הקיבה כמובן, אך עקב הקשרים הפיזיולוגיים בין האיברים לבין עצמם, גם מערכת העיכול נפגעת בסופו של דבר.

         תצפיות של רופאים סיניים במשך מאות בשנים, הביאו למסקנה כי לכל סוג של רגש בלתי מאוזן, קיימת השפעה ישירה על מערכת שונה בגוף. על פי תצפיות אלה, קובעת הרפואה-הסינית כי פחד פתאומי, חזק, או לתקופה ממושכת, משפיע לרעה על תפקוד הכליות ומערכת המין והשתן. דוגמא מעשית לכך ניתן לראות בילדים (או מבוגרים) המשתינים במכנסיים מרוב פחד פתאומי.

         כעס ורוגז לעומת זאת, משפיעים על תפקודו האנרגטי של הכבד. מערכת המסילות האנרגטיות של הכבד וכיס-המרה, עולה מעלה לעיניים ולראש. כעס פתאומי גורם איפה לפנים אדומות, עורקי צוואר נפוחים ועיניים אדומות ורושפות-אש…

         וכך הלאה לגבי איברי הגוף האחרים וסוגי הרגשות המשפיעים עליהם לרעה.

         בנושא זה קיימת לרפואה-הסינית עדיפות לאין שיעור על הרפואה המערבית (הקונבנציונאלית). אנשים הסובלים מבעיות "נפשיות" של מתח וחרדה, דיכאון, פחדים וכיו"ב, מטופלים ע"י הרפואה-הסינית פיזיולוגית, באיברים המשויכים לסוגי רגש אלה. הניסיון הקליני מראה כי טיפולים בחרדה, או בדיכאון לדוגמא, בעזרת דיקור סיני, מביא לתוצאות עדיפות בעשרות אחוזים מאשר טיפול קונבנציונאלי בעזרת פסיכולוג או פסיכיאטר. אין זה אומר חלילה כי עבודת הפסיכולוג מיותרת. להיפך, עבודת הפסיכולוג חשובה מאוד – אך רק כהשלמה לטיפול הפיזיולוגי ברוב המקרים.

ב.     תזונה – גם תזונה נחשבת כאחת מסיבות המחלה המוגדרות כפנימיות. את מרבית האספקטים של תזונה נכונה – או בלתי נכונה – תיארנו כבר לעיל, יש להוסיף ולציין עוד פרט אחד חשוב. עפ"י תפיסתה של הרפואה-הסינית, הקיבה "אוהבת" נוזלים, ובעיקר נוזלים חמים. בסין לא יעלה על הדעת לאכול ארוחה יבשה ללא נוזלים. בדר"כ ההמלצה היא לאכול מרק חם יחד עם המנה העיקרית .

הרפואה הטבעונית גורסת כי לא רצוי לשתות נוזלים עם האוכל, כיוון שעפ"י דעתה הנוזלים מדללים את נוזלי העיכול. הניסיון מראה כי ההיפך הוא הנכון. נוזלים (ובעיקר חמים) עוזרים לקיבה ולמעיים לתפקד היטב, ושומרים על רירית הקיבה מפני חומצות העיכול המופרשות מדופן הקיבה.

סיבות חיצוניות

מזג האוויר – העיקרי מבין סיבות המחלה החיצוניות הוא כמובן מזג האוויר. הניסיון הקליני מראה כי למזג האוויר השפעה דומיננטית על בריאות מערכת העיכול, כמו גם מצבי מחלה של מערכות אחרות בגוף.

 באזורים חמים ולחים יש נטייה לחלות בשלשולים, דיזנטריה, מלריה ומחלות מעיים זיהומיות אחרות מסוגים שונים. קור, לעומת זאת, כאשר תוקף את מערכת העיכול, גורם למחלות אחרות החל משלשול כרוני תפקודי, וכלה בכיב-קיבה. גם יובש רב, או לחות רבה, יד רבה להם בהפרעה אנרגטית לתפקודי הקיבה – וכתוצאה מכך למחלות שונות.

מזג אוויר יכול להשפיע בין אם הוא מגיע באופן פתאומי ותוקף את הגוף כאשר זה אינו מוכן ואינו מוגן כראוי, ובין אם הוא קיים דרך קבע במקום מסוים, ומשפיע לאט לאט על מערכות הגוף השונות.

ראוי אם כן, להתייחס בכובד-ראש לשינויי מזג האוויר ולהגן על הגוף בהתאם. בנושא זה לפחות, "עצות הסבתא" הינן חכמות הרבה יותר מאשר דעה מלומדת של רופא זה או אחר.

התאמת המזון לתנאי המחייה

התאמת המזון לתנאי המחייה של הפרט הינה חשובה לאין שיעור, ויש לציינה בהקשרים הבאים:

א.     מיקום גיאוגרפי ועונות השנה – רצוי לצרוך מאכלים שונים בהדגשה שונה במקומות גיאוגרפים שונים. מקומות קרים דורשים מזון חם באופיו ובאיכותו האנרגטית, ולהיפך. מזון עשיר בשומן ובחלבון, מרקים חמים, אוכל מטובל בג'ינג'ר או פלפל אדום, כל אלה מתאימים לצריכה במקומות קרים, או בעונות הקרות של השנה. לעומת זאת, אזורים חמים ולחים וכן עונות השנה החמות, דורשים נוזלים רבים, ואיכות אנרגטית קרה של מוצרי המזון. במקומות אלה ראוי להרבות בפירות עסיסיים, שתייה מרובה ומאכלים קלים יותר לעיכול מאשר במקומות הקרים.

ב.     עבודה – עפ"י אותו עיקרון, אדם העובד עבודה פיזית קשה צריך לאכול כמויות מזון גדולות יותר מאשר פקיד במשרד. גם אופי המזון משתנה בהתאם לסוג העיסוק. עבודה פיזית דורשת מזון עשיר יותר בהרכבו התזונתי מאשר עבודה משרדית. יותר חלבונים ויותר פחמימות וכן, כאמור, כמות מזון גדולה יותר. גם כך יש לשים לב למקום העבודה ולא רק לאופי העבודה. עבודה פיזית קשה בחוץ ובקור דורשת מזון עשיר ומחמם. לעומתה, עבודה פיזית קשה במכרה לוהט בתוככי האדמה דורשת מזון עשיר, אך מקרר באופיו האנרגטי.

דוגמאות למאפיינים אנרגטיים של מזונות:

דוגמאות לתחליפים טבעיים למוצרים מזיקים:

בחזרה לעמוד-הבית

בחזרה לעמוד הבית בשפה העברית